הלוויתן

חחח אני מבינה אותך לגמרי.
שמעי, זה לגמרי מובן. אני קצת מוזרה.
משום מה זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו. בצלחת כן יושבת מולה ובכוונה זה נשמע כמו איש שמתבלבל. זה איכשהו… מעביר מסר בעיניי. כאילו מין נימה שנותנת עוד רקע. אבל אני שמה לב שהרבה לא מבינים ומתחברים חחח
הכל בסדר מלי תודה על התגובה 3>

זה שלא רשמתי בברור את הרגשות בשיא לא אומר שאי אפשר להסיק אותם. לא תמיד מאכילים אתכם בכפית. לא תציד קל להבין הכל ביצירה מוגמרת. אני ממליצה לך בתור התחלה לנסות לקרןא את זה, לעצום עוניים, לחוש דברים, ורק אז לשאול אותי שאלה הרבה פחות פתוחה שתכבד אותי בןודאי יותר בחוסר מתן ההזדמנות במילה מה, חוסר הסבלנות והסובלנות והדרשנות שיסבירו לך כל הזמן או ירשמו מה הייתה בדיוק הכוונה. דברים אחר כך כמו- לא הצלחתי להתחבר או להרגיש משהו בגלל העברית / בחירת המטאפורות / המשלב הלשוני / בחירת המילים / הרצף / המצלולים / חוסר זרימה – יתקבל בשמחה. תודה מראש ויום מקסים

או וואו. וואו וואו וואו וואו.
אוקיי. לגבי העברית- עאהעאה דאממממ אני אשתדל … קשה לי חחחח אבל טוב. אכן יש לך פואנטה חזקה מכדי שאתעלם.
האמת זה לא עליי. יצא לי לספר לחברה שטסתי איתה. בת כמה את? כינאת האמצ בלי שום קשר מכל מה שאמרת קלעת בול למצב לא רק שלימאלה גם של מלא אחרים כאן כמעט מעין מצב גלובלי כזה. מדהים שהבנת. ואכן כשחזרנו מחול היא חצי בצחוק אמרה לי מי אני מה אני ומה אני עושה כאן מאז התלוננה שכל מה שמרגיש לה נכון זה אוכל טראח זה יצא. מודה שלא חשבתי על משמעות זה פשוט החליק לי כי הרגשתי את זה ואז עשיתי העתק הדבק לכאן כי הרגשתי שזה מעביר משהו מעניין. אני חושבת שבאמת הבנת נכון ושבהתחלה מדובר על לחזור אל החיים שלך ממסגרת של 12 שנות לימוד או טיול ולקלוט- פאק שכחתי מה אני עושה כשאין שום דבר שאני אמור לעשות. זה הלם לכולם כמעט כי מחכים לצבא ואין חובות אין כלום במשך כבר חצי שנה… אז עושים דברים למען עצמיך ומתחיל להיזכר בכח התחביבים שאף פעם לא טיפחת… בכל מקרה כבר אבד הריח והמגע שלך על החיים האלה וזה מרגיש מנוכר ולא שלך. ואז בסוף כבר מדובר על הצורך הכי בסיסי שיש שזה אוכל וזה הדבר היחידי שמתחיל להרגיש אמיתי ואתה בחיים שלך. רק יודע לאכול לישון ולחרבן שזו האמת שלך שחייבת להתקיים לא משנה מה אז אין לך ברירה ואתה נאחז בזה. ככה שלפעמים רק לאכול מרגיש כמו בית משהו שאתה יודע שגם אם היית זוכר וממשיך את החיים שהיו לך פעם למען עצמיך (ולא ללימודים או מה שצריך ומצופה) בכל זאת היית יושב ואוכל לפכמים. ואז הכל מתחיל להיות קצת כמו טריפ סמים כי אתה מתבלבל וחושב שהצלחת שאתה אוכל מימנה היא יושבת מולל בשולחן… כמו מעין סוג של חבר. אין אדם שם. יש צלחת. אז אתה בעצם נותן לצרכים שנותנים לך להרגיש בבית להשתלט על הקיום שלך- על חיי החברה וכו. ואתה נהיה תלוי בזה ומכור לזה ועמוק בזה ומזניח את השאר כי זההאולי מרגיש לא אמיתי או עצמיך שאתה כה מחפש – העצמי שטיפח את החלומות שלו והרצונות שלו הילד שלא התאים את עצמו לחברה שעשה מה שמימש והגשים אותו ומימש פוטנציאח ועשה לו טוב נעים וכיף. וכבר אין אנרגיה. ואז אתה כבר ממש מתחיל בטירוף. אם היא צלחת ואתה אדם זה לא הגיוני. אז אולי גם אתה צלחת. ואז זה ממש ממחיש איך אתה הופך לצורך ולא לבן אדם, בוחר בדרך הקלה במקום לגלות את עצמיך. כבר בטוח שהמבות שלך זה להיות צלחת, הצורך או לאכול. מדגיש כמה לחיים יש טעם טפל וחסר משמעוצ ככה בתור צלחת. ומחכה ללוויתן- פה אמממ אהבתי את הפירוש שלך את האמת. אני ראיתי את זה כסוג של הימלטות. בבטן של ליוויתן חשוך. או אין קיום. אין התאמצות. אין אני. אתה באמת נהיה כבר האוכל בצלחת עד הסוף המר. אתה מפסיק להרגיש רוצה להיעלם ולהימלט מהמציאות. וכמו שאמרת ובאמת אהבתי שום ליוויתן לא עומד לבוא אלה אם כן תמות. חא בורחים מהמועקה שלך כשאתה לא עצמיך יותר, לא באמת מצליחים להפוך לצורך.
שמעי תודה רבה לך שאת מביעה עניין ככ רב בי.אני מעריכה את זה מאוד. את זה ואותך. זה עושה לי את היום. אני רוצה להגיד לך אל תפסיקי אבל אני מרגישה שזה אנוכי. אני מוקסמת כשאני רןאה שאכפת לך מספיק בשביל לרשום לי. אני מאושרת כשאני רואה ביקורת התעמקות והתייחסות לא משנה איזו. אני רק רוצה קתדעי איך זה מרגיש לי, כמו מישהי שקופה שמישהו מסתכל עליה. 3>

לא הייתי רואה בזה כמשהו אנוכי… אני מניחה שמה שאמרת הדדי. אני לא מגיבה להרבה כותבים באתר כי אין לי זמן לקרוא, או כי רוב התגובות שלי יהיו מרושעות ואני מעדיפה פשוט לא להגיב (אם אין לי משהו נחמד להגיד, עדיף לא להגיד כלום). מהרגע הראשון שהצטרפתי את הראשונה שהגבת, לכן אני מחזירה לך סוג של הערכה ותודה. ואני בת 16. ואני גם ממש מעריכה אותך, את כותבת מקסים לדעתי. :)

בת 20? אני לא חושבת שמישהו החמיא לי ככה אי פעם!
אשתדל להגיב על דברים נוספים שתכתבי! בלי שהיית מבקשת הייתי מגיבה.
אין בעיה את מוזמנת לחפור, אני אוהבת לקרוא. :)

תודה רבה את מקסימה (: אני חושבת שאלך לבדוק מה הגבת לי על הסיפור שלך..

חח כן… אני מצפה לצבא לתרום למדינה אבל אני גם יודעת שזה יהיה לי מאןד קשה אז אני מכינה את עצמי נפשית לזה ונהנית כל עוד זה רחוק ממני. אני מקווה להתפתח שם אישית וזה נראה לי דבר חשוב לעבור גם אם סובלים שם (אלה אם ממש רוצים להתאבד). יש בזה משהו מאוד מבגר ולא ץמיד עושים מה שאןהבים וזה בום טראח ומשליך אותך למציאות בה אתה יותר ממבוגר אפילו, אתה רכוש של מישהו ומכניסיםאותך לכלא על לפעמים שטויות. בינתיים אני עובדת אז לי אין ככ קושי עכשיו ואני גם מעלה הצגה שזה אתגר אישי ומפתח וטסה לחול עם חברים ומפגשים חברתיים אז מאןד כיף לי. לפני כן היה קצת קשה, אז הזדהיתי עם החברה.
וזה בסדר שלא קראת הכל זן ממש חפירה! ואני ממש שמחה שאתה אומר את זה. מעניין אותי גם מה זה בדיוק אומר אבל אני מבינה שזה דבר טוב להיות יכול לראןת דרך העיניים שלי. תודה לך אני מעריכה את מילותייך. 3>

אני מרגישה נוח עם עצמי כשאני מפרטת. אחרת זה מרגיש לי כמו דלת סגורה. אז אני אןהבת לשתף הכל ולא לפספס הזדמנויות כי מי יודע מה אני עושה ומה יקרה. זה כמו ללכת על בטוח בשבילי.
וכן אבל אם אהיה מזכירה אז לא רק שאהיה גרןעה בזה מאןד אני גם אסבוך כנראה חח אז זה קצת חשש בשבילי (מחכה לברר אם התקבלתי במודיעין)
אגב דחו לי את הגיוס לאפריל אבל זה בכלל לא משנה כי בטח הצבא יעשה לי ככ הרבה דברים שלא אפסיק לכתוב שם בשעןת תש שלי. בן כמה אתה אם כבר מדברים? פשוט רק סיפורים בטוח לא תהיה לי הזדמנות כי זההארוך ואעלה רק בסופשים..
ובטח, אני פשוט דרך הטלפון אז לא שמה לב כשמעלים דברים.

מה היית בצבא?? כל עצה אהיה נלהבת לקבל.
וכן חחח כל הסיפורים שלי קצרים כאלה אבל זה המון השקעה אז בטח לא יצא לי. למרות שבקרוב אני מעלה משהו גדול מהשראה של חוויה מפחידה אחת בגרמניה.
והגבתי לך משהו ארוך פחד חח