הלוואי

הלוואי שיכולתי לפקוח את העיניים ולגלות שאני ציפור.
שהייתי יכולה לעוף למרחקים.
לעבור ממקום למקום מדי פעם ולהתחיל מחדש אם היה לא טוב,
וגם למצוא מחדש חברים אהובים.

הלוואי שהיו לי כוחות על, כי אז הייתי בוחרת הכוח ההיעלמות,
להיעלם מהשטח ולא להתבלט,
ככה אף אחד לא היה מוצא אותי כשהייתי רוצה להיות לבד,
כשהייתי רוצה בין עצמי להתחבט.

הלוואי שהיה לי האומץ, לומר את האמת,
לספר את הסיפור האמיתי מאחורי המסיכה,
לברוח לעולם שבו הכל שמח ושקט,
אבל לפעמים זה נשמע כמו סתם איזו בדיחה.

כי בעולם כל כך קטן,
שכולם מכירים את כולם,
לאיפה אעוף?
כשכולם רואים את כולם,
לאן איעלם?
כשכולם משקרים לכולם,
איך אספר את האמת?