הלא מצופה ממנו

אני טועה, ואני מודע לזה בצורה בלתי נסבלת.
יוצר עוד דף לגניזה, עוד שיר שלעולם לא יושר בפי נערים.
ויש לי את המילים אבל אין לי המנגינה.
יש את התפקיד אבל לא את הסיפוק.
את האהבה אבל לא את השלווה.
ונראה כי זה לא יפסק לעולם, כבר לא קונה את כל הקטע הזה של מושלם.
שיקרתי לעצמי מספיק זמן, דווקא יש משהו מנחם באמת העצובה הזו.
כשתפסיק לצפות תפסיק לבכות. לא סתם אנשים מחייכים רגע לפני מותם.
ההבנה הזאת שלא באמת השארת חותם.
ואני רץ, צועק, חופשי יותר מתמיד. זורק את כבודי העלוב. זה ששכנע אותי
להיכנס למרוץ הזה מלכתחילה. ואני שיכור מקיא ועזוב, וזה מרגיש כל כך נכון.
לא תתחרה לא תפסיד. גם לא תנצח אבל ממילא אובדן הניצחון כואב משכרות העליון.
תקראו לי לוזר תקראו לי וותרן. אני בדרכי למקום שקט יותר. צועק, מקלל, חסר נימוסים ומעצורים.
לועג למחולפנים האזוקים בעניבותיהם. מאה אחוז משרה, אפס אחוז חיים.
אומנם אין לי את הנחמה של העדר אך יש לי את אושרו של הלא מצופה ממנו.