הכנפיים של אימי

לאימי יש כנפיים
רחבות כאלה, צהובות עם נמשים ירקרקים.

היא מנפנפת בהם בגאווה גדולה, ומחייכת
מבעד לאריחי שיש הקלועים בשמלתה.
לא לכולם יש כנפיים!
זה לא בא אוטומטית עם צאת הנשמה
ועם נטישתה את הגוף. לא ולא!
כנפיים מקבלים המתים החדשים
במסדר מיוחד להענקת כנפיים, לאחר בחירה מדוקדקת.

עוד בחייה
הייתה ראויה אימי לכנפיים הללו. כבר אז היא נבחרה,
כשנצפתה ממעל על ידי וועדת השופטים העליונה.
הם חייכו זה לזה בסיפוק ובחיכוך ידיהם,
וחתמו את תאריך הצטרפותה אל הנבחרת המכונפת .
ובלילה בשנתה
ירדו מלאך ומלאכית אל מדרונות מיטתה,
ומדדו את היקף גופה הקט. הם נזקקו למידותיה
על מנת שיוכלו לתפור לה שמלה מלאכית.
כזו מיוחדת עם אריחי שיש קלועים.
וכשסיימו מלאכתם-
נשקו לשיערה האפור ונפרדו ממנה אך לזמן קצרצר.

אני רואה אותה חולפת מעליי
לפעמים, מחייכת ושולחת נשיקה מתוקה.
ומפזרת אבקת תקווה מעל לראשי, ומנופפת לשלום בכנפיים רחבות
צהובות עם נמשים ירקרקים.

אחרי שהיא מתרחקת
טוב לי בלב ונעים לי בגוף
וקל לי יותר להמשיך בלעדיה.
______________________