הילדות
פשטות הימים,
הימים בהם היינו ילדים,
הימים בהם היינו חופשיים.
אז נכון, היו מלחמות, היו חדירות מחבלים
אבל עדיין ילדים היינו,ילדים חופשיים.
גם כאשר היה חוסר בחלב היינו שמחים ,
וכן היו גם רגעים עצובים ובלתי נשכחים,
כמו הרגע בו זרקו מהבניין ממול את גופות המחבלים
הרגע בו הגיעו מסוקים וחיילים , את כל האיזור מקיפים
כלבי גישוש ואגרופים דורשים, על כל הדלתות מתדפקים.
אבל עדיין היינו ילדים, שמחים וחסרי דאגות ,
שמרנו על האחים והאחיות, שמרנו סודות זיכרונות וריחות.
לא פחדנו מסכנה כי מודעות לא הייתה
לכן את סיפוריי אני מעבירה ,לביתי מספרת ועונה
היינו תמימים, היינו ילדים
ללא טלוויזיה, ללא כבלים
כאשר הדבר היחיד שעניין אותי בגיל 12 היה סיפורי רומנים.
לאחי הגדול היו אז ציורים יפיפיים
ריח הצבע והמכחולים עדיין בי דבוקים
הימים הפשוטים בעניין מלאים ,
גם ללא מדיה ,מודעות ואיומים.
היינו פשוטים, היינו תמימים .
היינו ילדים חופשיים .
זיכרונות על הילדות חופשיה
על מגע מיוחד ורגעי חוויה
על פניי עולה חיוך ומבט מרוחק
נזכרת ברגעים מלאי תושייה וברגעים של דממה מרגיעה.
תגובות (0)