הילדה שאהבה להתרגש

מאחורי עיניים נוצצות עמדה ילדה
הן תמיד נוצצות כי זו טוענת שהיא
אוהבת לבכות.
היא אוהבת לצחוק לתוך כף היד
העיניים שלה מחפשות מה שידיים
לא יכולות למצוא.

רעיונות מרגשים אותה בתוך המוח
אבל כשנכבה האור היא מרשה לעצמה
להאמין שהכל בדמיון.
ועכשיו נדמה שהסיפור על כמה היא
בוכה ומצטערת על מותנו
מעולם לא נכתב.

נפל לתוך בור שחור.

אבל דעי ילדה שמתוך השקט שלך
אני שומעת את צרחותייך
ובכל זאת הולכת לישון.
בצחוקך – חה, חה,
אני שומעת – סליחה.
אני יודעת שצחוק זה הוא לא

האחרון בלילה לפרוץ.

גם אם את ישנה.

יחד עם מחשבות וציורים את אומרת
מילות סיום שנגנבו מאיזה מחזה.
אני יודעת.
האמת היא שאני אוהבת אותך
גם כזה ככה וגם כזה ככה
תגרום לך הכי הרבה לכאוב.

אני שומעת.

ובסוף אני רק ממלמלת את שמך.
מגלגלת אותו בפי.
חותם, זה כל מה שמשנה.
כי תדעי
שמעולם לא השתנית
מעולם לא השתניתי
מעולם לא השתנה דבר.
הסיום שלך הוא הנסיון להרגני
ואני אומרת את השם שלך שוב
בראשונה
בשלישית
ובשניה

כי את לא יודעת
שאי אפשר להרוג חברות
שמעולם לא התקיימה.
החלום שלנו להיות חברות
מעולם לא לקח מקום,
את רומסת דמיון שחי רק
על פטפוט אוהבים שיו.
כי אהבה
אפילו לא
מבוססת
על חוקי חברות פשוטים
שכאלה.

את לא תצליחי
לשנות את שמך.
אצלי ואצלך הכל פראי.
כשתתעייפי לסרוג
את החוסר לתוך סוודר,
תזכרי איפה הבית.

ואל תדאגי.

הסוודר נפרם
כל פעם שנכנס לך לכלוך לעין.