הייתי נותן לה את הלב בקופסה

אל תוך הלילה,כשהזמן כמו פצצה מתקתקת.
וכל רעש נשמע לי כמו ירייה בלב.
הירח חיוור
אבל עדיין זוהר,שחצן,ומתלהב.

כל מכונית שעוברת
בכביש,מזכירה לי איך היא נכנסה,ויצאה באותה מהירות.

רגע היא פה,ורגע אחרי היא כבר עוזבת את המיטה.
אחרי לילה של שיכרות,ואיבוד שליטה.

משאירה תחתונים וחזיות בארון,ובתוך הסדינים
ימים של בדידות ודיכאון.

עבר חצי מהלילה,מלא במחשבות
ושיחות עם אלוהים.

והלבד מקלף את הקירות ואני כועס
כי הרצפה התלכלכה.

היא מחבקת גבר אחר עכשיו.
אבל בתכלס, יותר נעים לי לדמיין אותה
בוכה.

ושהלב שלה נושר חתיכות חתיכות.
כמו עלי שלכת,ככה עובר הלילה ומתחיל
לו היום.

הייתי נותן לה את הלב בקופסה
אם רק הייתה נפרדת לשלום,לפניי שהייתה הולכת…