היא לא מפסיקה לדבר

תבלין בתה עם כמה קוביות סוכר
אני משתמש בשתיית הקפה להנאתי בלבד
את בוחשת את התה מערבולות-מערבולות
הלב שלי נשאב פנימה לתוך חור הנוזל שיצרת
את אומרת שאנחנו צריכים לדבר,
זה לא יכול להימשך ככה
אין לי מושג מה להגיד, איך אשנה את עצב תודעתי
רצית אותי כמו שאני, ועכשיו את רוצה שאשתנה
זה לא הוגן
את יכולה לדבר הרבה-הרבה, אני לא מקשיב
יש לך דרך לשלב את רגלייך רגל על רגל,
כשאת לבושה בחלוק רחצה אחרי מקלחת,
והאור נשבר על ירכייך המגולחות
אני שותה את התה, לא אני הכנתי אותו
כשאת לא מכינה תה, אני שותה קפה
את מדברת אליי לאט וברור כאילו אני מפגר
אני באמת מרגיש כמו מפגר כשאת מדברת על הדברים האלה
זה לא בראש שלי, ואין לי דרכים לשקול את זה
המילים ההגיוניות והברורות לכאורה, חולפות מעל ראשי
אני מבין הכול, אבל שום-דבר לא נקלט
אני מבין מה את אומרת, אבל אני לא מבין למה את אומרת את זה
אני רוצה להגיד לך שתסתמי את הפה שלך,
אולי אסתום אותו בנשיקה
אבל את לא מפסיקה לדבר, והחושך בחדר מעמיק
אני כבר לא רואה את מה שמול העיניים שלי
אני יישן בעודי ער, ואת שואלת אם אני מקשיב.