הטעם שהחמיץ עם הזמן

הבטחות שמוטחות באוויר,
הופכות בסופו של דבר לאוויר.
בני אדם ששמת את מבטחך בהם,
מעלים באמונך בתכסיסים ובשקרים –
בשרירות לב ובחרטות.

עולים בזיכרונך אמירות שאמר,
שהיום כבר אינן אוחזות במציאות.
את תוהה מדוע,
מדוע הפקיר אותך לבדך לגורל.

רסיסי ליבך מרוסקים לאדמה,
שבבים קטנים שייוסרו בעינויים נפשיים.
נפשך דבקה לאהבה ממנו,
משתוקקת לעוד קצת מטעמה הקסום והמתוק –
הטעם שהחמיץ עם הזמן.

דמעותיך זולגות ומתמזגות זו בזו,
ממטירות עם מאגר הדמעות ששמרת בתוכך עם הזמן.
אף דבר או אדם אינו יכול להחזיר אותו אליך.
להפנים ולהשלים, להמשיך הלאה… – משימות בלתי אפשריות.

תקני אותי אם אני טועה;
אך את סמוכה ובטוחה שרק הוא יכול להדביק את השברים חזרה.
כבר הייתי במקום השומם ההוא,
במקום האפל שבו אפשר לשמוע סיכה נופלת.