החייל

הו כמה חסר מזל הוא גורלי,
חייל במלחמה שלא נגמרת.
הו כמה חסר מזל אני,
מתייצב מול החלטה מייסרת:

נאמנות או מוסר ?

מצד אחד נצבת ארצי ומולדתי,
בה גדלתי ועליה נשבעתי להגן.
מצד שני אמונתי …
האמונה שכל החיים קדושים,
שבכל אדם יש נשמה,
נשמה שעליי לכבד .

בילדותי האמנתי ,
כי עליי להגן על כל הטוב,
עליי לאהוב ולכבד הכל,
כי לא הכל מובן ,
כי לא הכל ברור,
אך הנה אני ,
עושה מה שאסור,
מחלל את קדושת החיים,
מלכלך ידיי בדם,
נשמתי מלאה אשמה,
על אותם נשמות ,
שמתו ונקברו באדמה.

מה על חייל כמוני לעשות,
כאשר נשבעתי לשרת?
ומדוע חייב אני להילחם,
עבור כבוד של מישהו אחר?
מלחמה כל כך חסרת טעם,
אשר כולה שחיטות וחוסר כבוד,
אשר משרתת אף אחד,
אשר מיותרת לרוב.
אלוהיי, נושא אני תפילה ,
אנא קח אותי מהמלחמה אשר את נשמתי מענה,
אנא תן לי תשובה, מה נכון ומה לא?
היכן אני בבלגן , היכן אני ביאוש?

האם בכלל אני ראוי לקחת החלטה ?
ראוי לבחור דרך?
ראוי לבקש שלווה?
הו אלוהים,
אם אתה קיים ,
קח אותי מהמלחמה,
קח אותי הרחק,
מחק את פצעיי,
מחל על חטאיי,
או התר את הספק,
אם אני ראוי כבן אדם,
אם עדיין יש תקווה עבורי,
קח אותי.