החיוך המסתורי של מונה ליזה

את לא סתם היית מוכרת לי, בהחלט השתפרת ואפילו עצוב איך שאנחנו גדלים

היי, אני מוכרת לך? מה את זוכרת ממני? את מוכרת לי? מעניין התגובה שלך

זה משונה ומעניין.
הכתיבה עצמה מרגישה חפוזה, כמו רעיון שצריך להוציא מהר, לפני שהוא מתפוגג. בניית שורות מוזרה, חזרות תכופות, ומשלב לשוני נמוך יחסית, כולם נותנים רושם מסוים של הבעה עצמית לא מלוטשת.
הסיפור עצמו מעניין. נשמע כמו מעין תיאור של תסכול של אדם, שמבין בפעם הראשונה את אי שלמותו של העולם ומה שבו, והנסיון שלו להביע את עצמו. הסיום יכול להתפרש בשני אופנים – הראשון, הוא התפתחותו של האדם, והפקפוק שלו באמונה שבנה לעצמו מהעובדות, נסיון לפרש אותן מחדש. השני הוא כניעה של האדם לחוסר השלמות, השלמה איתו, סוף שהוא בחלקו טראגי (מפני שהאדם מוותר על אמונותיו למען שלווה), ובחלקו טוב (מפני שהוא מתפתח ומשלים עם אי השלמות, ןמקבל אותו כחלק מהקיום).
השם מרגיש מעט לא קשור, או כמו כותרת לרעיון שהקשר בינה לבין הטקסט בפועל סמוי מעין הקורא.
לסיכום, רעיון מעניין, גם אם, בעיני, מעט לא מקורי, וכתוב בצורה חפוזה-אוליבית-אופיינית.

״קיבלתי השראה מהתגובה של עצמי״ צריך להיות הרציתי להוסיף.
האם אף אחד לא רואה את השפיצים והפינות כי כולם מרוכזים מדי במה שרואים בטלויזיה? האם יש כאן רמז לחיים ה״מושלמים״ של אנשים שחיים בתוך המסך? אף אחד לא יבין את השפיצים והפינות טוב מספיק לפני שיגע בהם. אגב, המונה ליזה מחייכת חיוך מסתורי כי היא רואה את הפינות ומעמידה פנים שהן עגולות? היא מחייכת כי היא רואה את כולם ומבין הכולם האלה יש אנשים שבוחרים להתעלם מהשפיצים ולכן היא מתלהבת מכך שהם חולקים אותו סוד? האם יש עולם אחר שבאמת כדאי לעבור אליו?

"ורק מי שמחבר את הטלוויזיה כדי לראות שהשולחן לא באמת עגול, יכול לשים לב לשפיצים ולפינות" זה משפט מעניין, כי משתמע ממנו שאתה מבין את העולם בצורה אחת (שגויה) ואז כשאתה מסתכל בטלוויזיה מילולית, שומע חדשות וכו אתה מבין את העולם בצורה השלמה והנכונה. זה מעניין כי דווקא אנו מאומנים לחשוב שהתקשורת מסתירה ממנו דברים או גורמת לנו לחשוב בכיוון מסויים על מקרה ולא לראות את כל האמת המסתתרת מאחוריו.
המשפט האחרון מראה שאולי בעצם זו כן טעות.
הבית הראשון כתוב קצת לא ברור אבל הוא מגניב (אז זה מכפר עם קסם הכתיבה שלך)

שוב אהבתי. אבל אנילאיודע לעשות ניתוחים כמו האלה למעלה. ולא צריך. זה פשוט היה נכון מה שכתבת וזה גרם לי להרגיש ככה: נכון (חח נשמע מוזר)
חח וכל הזמן חשבתי אז איך את חושבת שהמלך ארתור היה עם השולחן שלו? הממפ.
טוב. הלכתי לטלוויזיה, איזה ערוץ את?