החושך שבפנים
מדוע אנו ללא סוף בוכים?
מרגישים אבודים,
שנואים,
דחויים.
הרי אין אנחנו מלאכים נופלים.
לא ביצאנו חטאים, לא בגדנו לא בשטן ולא באלוהים.
רק חיינו, אך אילו מן חיים?
האם זו היא אשמתנו שאנחנו קיימים?
מדוע מאושר אנחנו בורחים?
לא צוחקים, לא מחייכים.
רק בורחים ובוכים וכותבים וכותבים.
הרי אנחנו מפחדים.
ממה? הרי החיים לא יכולים להיות יותר גרועים.
ולא מהמוות אנחנו חוששים.
אלא מהחושך, ממנו אנו בורחים.
לא מהחושך של הלילה, מהחושך שבפנים.
מהחלקים האפלים שבנו,
הכותבים.
תגובות (5)
אני אוהבת את הסיפורים שלך!
♥♥♥
♥♥♥מהמם
טדי, את פשוט כותבת מדהים!! אני כל כך אוהבת את הסיפורים שלך!!!!!! :) ♥
ותמשיכי את היסודן האחרון!! :)
וואו! את מוכשרת ברמות!
זה מדהים! *-*
קשה לי להחליט. מצד אחד, הרעיון שלך מאוד מקורי ונחמד, ומצד שני חלק מהחרוזים שלך לא משהו והמשקל של השורות לא תואם. כמו שכבר אמר לי דניאל פעם (ובזה שאני מצטט אותו אני גורם לו להרגיש כמו אדם חשוב שמפרסם מאמרים), "מה שיצרת כאן הוא כמו פרארי נאה שנוסעת על צמיגים ישנים ומחוררים. הרעיון מקורי ויפה אבל מוצג בצורה מקרטעת".
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.