החושך שבעיניים שלנו
בעולם שבו ילדים נולדים ורואים גושי מתכת עפים בשמים. עמודים הדומים לסוכריות על מקל זוהרות בחושך ומסביבן זבובים, ואף אחד לא מבין מי היו האנשים שעמלו וטרחו לא להשאיר פינה בכדור הארץ בלעדיהן. אין זה מפליא כלל שעל פי ההיגיון שלהם, סנטה קלאוס הוא הגיוני.
האין אתה מפחד שיום אחד דמיון הילדים יטרוף אותך? האין אתה יודע מה מתחולל בתוך ראשו של החולם. המבט המופלא של ילד בן שבע בפעם הראשונה שהוא רואה משהו מבריק. ולא, אין בכוחך או יכולתך לדעת מה הוא רואה.
תגובות (5)
יפה
(:
יפיפה
מקסים. אני מבועתת מהמחשבה על לאבד את התמימות הילדותית הזו. זה דבר קסום. אולי זו הסיבה שאני מזדהה עם פיטר פן וסיפורי ילדים אחרים.
טוב נו, יותר עם מייקל דארלינג (: