הזקנה .
היא מעבירה עוד פרק בחייה .
מתייקת באלבום .
מסיימת את ימיה .
את יומה האחרון .
היא מתחילה ללחוש. לשכוח .
היא נמקה אט בכורסה כחולה .
נרקבת לאיטה .
הצפצוף חוזר נשנה .
כמו שעון שמתקתק ליום מותה,
ונמאס לה כבר להיות כל כך קטנה .
נמאס להיות קטנה .
והרעד שוב עובר בה ,
ועיניים כחולות נרעדות גם הן , ריסים שקופים .
היא נושמת נשימה אחת כבדה .
עוצמת עיניה .
ומתחילה מהתחלה .
תגובות (5)
ממש אהבתי, עמוק מאוד…
"לזקנה שלי?" למה התכוונת?
נשמע ממש טוב וממש עצוב, מאוד מרתק
וואו, יש לשיר הזה עומק, קראתי אותו פעמיים, הייתי מרותקת למסך ונהניתי מהרעיון של המעגל החוזר שהצלחת להעביר אלי במילים ספורות בלבד, יש בשיר הזה קסם. עם כמה שהוא עצוב…
אני בהחלט אחזור לקריאה נוספת, מדהים. אין מילים. תמשיכי לכתוב!
אוהבת המוון! =)
אני כל כך שמחה שאהבתן , אני מתנדבת , אצל זקנה אחת , החיים שלה כבר עברו , היא כבר סיימה , ובכל זאת… אני לא יודעת , היא אומללה כל כך . זאת הזקנה שלי . תודה בכל מקרה :)
במילה אחת, ואוו! קטע קצר אבל עמוק כל כך.. ממש אהבתי<3
תודה רבה :)