הזוועות שסביבנו

בכל יום שעובר,
הזוועות הולכות וגוברות,
סביבנו הן מתגברות,
ואת רוחנו מדכאות.

כשאתה חי בעולם שכזה,
אתה חושב לעצמך,
מה הטעם לחיות?

מה הטעם לחיות ככה?
כשלאף אחד לא אכפת.

וכשאתה רוצה לעשות משהו,
לשנות את העולם,
אתה מבין שאין טעם.

כי לא תוכל לעשות משהו רציני,
אולי לכתוב סטטוס זועם באחת הרשתות החברתיות,
שאולי יזכה לליקיים ותגובות אוהדות,
אך,חוץ מזה,
לשום דבר לא תוכל לצפות.

אתה רק ילד בבית הספר,
ילד בן שש-עשרה,
נטול השפעה.

וכל מה שתוכל לעשות,
הוא לצפות בעולמנו,
בעוד הוא מתפורר ונשרף בלהט הלהבות.