הזה

אני זוכרת שהשמעתי לך הרבה שירים שאהבתי
כמו מנסה ללכוד את הרגע שבו אבין שיש לנו מכנה משותף
אני זוכרת שהתעצבתי כל יום שבו הבנתי שלא תגיע כי החלטת להבריז
אני זוכרת ששתקת
הרבה פעמים היית מעביר אותי גיהנום
בשתיקה שלך
והחיוך הנבוך שעל קצות שפתייך
שאני תמיד פירשתי כלעג
אני זוכרת שהתבלבלתי
הרגשתי שהגזמתי עם הרדיפה
והקולניות שלי
הרגשתי שהגזמתי עם עצמי
ולפי דעתי אתה הראשון שגרם לי להרגיש שאני יותר מדיי
וכשהייתי נזכרת
תמיד הייתי נבוכה מהקלות שבה רציתי בקרבתך
וכמה שהעזתי
והיום בחיים לא אעיז
לפחות לא ככה
אתה יודע
אתה כבר הרבה זמן לא במחשבות שלי
כמו כל דבר אחר בחיים שלי גם לך נתתי לאט לאט לדעוך
אבל צרכים מוסתרים זה דבר
כי איך אתה מסביר את זה שאתה בא לי בחלומות
ופתאום עולה בהרהורים שלי
וברגעי הניתוק כשאני בוהה בהבזקי השנייה גם אתה נמצא שם
איך לא הצלחתי לגמרי להשתחרר מאחיזתך
יותר נכון אחיזתי ברעיון שבו יום אחד
אתה זה שתאחוז בי
ולא תרצה להרפות