הוא שומע הכל
הוא שומע הכל,
אבל הוא לא מבין מילה.
הוא לא יכול לשאול,
אבל המבט שלו יותר טוב מכל שאלה.
לפעמים אני יושבת לידו, בוכה,
ולפי הזוהר בעיניי,
הוא יודע איך אני מרגישה,
חודר אל עומק ליבי וקורא את מחשבותיי.
בלילה הוא שוכב על הדשא הלח,
מביט בי במבטו, עם עיניו הגדולות.
הכלב הזה, שבשבילי הוא כמו אח,
יכול להביע כל כך הרבה רגשות.
ולפעמים אני מפליגה במחשבות,
על מה הוא חושב בשנתו.
האם הוא נזכר בזוועות,
שעבר לפני שנים, בילדותו.
וכל הזמן אני חושבת,
מה יקרה כשהוא לא יהיה לצידי.
האם אוכל למצוא אחר שאני אוהבת,
או שיהיה חור גדול מדי בליבי?
תגובות (2)
זה מקסים בדרך מיוחדת בעיני- גם בגלל התוכן וגם בגלל הכוונה ^ ^
תודה רבה:) כבתי עליו עוד שיר, בשם ׳הוא׳, את מוזמנת לקרוא.. העלתי אותם ביחד כי לא ידעתי מה יותר יפה^_^