אנחנו שומטים את הקוצב
כשאנחנו נהנים
כשאנחנו מתרגשים
כשאנחנו ילדים
אנחנו שומטים את הקוצב
כשאנחנו מעוניינים
כשאנחנו סקרנים
אנחנו מפסיקים לספור
אהבה נמשכת גם אחרי
שמלאך המוות מגיע לאפס.
והוא לא שומט את הקוצב.
אוקיי, (סליחה מראש) התגובה היום קצת פרוזאית:
"היקום אדיש לאושר שלנו, הופך אותו לחסר ערך." הוא אמר לה. היא התעקשה שיזרוק את השעון למעיין, שישכח מהכול, ויתרכז רק בכוכבים, בעצים ובעיניים שלה.
"העצים הם הפעימות של האביב ושל הקיץ. הכוכבים הם מחוגים שמסמנים שנים ומאות במחול הגדול של הזמן. ועינייך – מה הטעם להביט בפנינות אשר בקרוב ישחירו?" הוא השאיר את השעון על היד שלו והוסיף להביט בו כל אותה העת שהיו יחד. מה שלא סיפר לה מעולם, הוא שהלב שלו כבר מזמן הגיע אל האפס.
…נסחפתי? להפסיק עם זה?
התגובה שלך… iresistable
אני אנסה להרחיב את זה קצת כשיהיה לי זמן. אבל הפואנטה הייתה לשלב אלמנטים מהשירים שלך, כמו שבטוח הבנת. האם מה שכתבתי מעיד על הבנה שלהם, או שפספסתי?
תגובות (4)
אוקיי, (סליחה מראש) התגובה היום קצת פרוזאית:
"היקום אדיש לאושר שלנו, הופך אותו לחסר ערך." הוא אמר לה. היא התעקשה שיזרוק את השעון למעיין, שישכח מהכול, ויתרכז רק בכוכבים, בעצים ובעיניים שלה.
"העצים הם הפעימות של האביב ושל הקיץ. הכוכבים הם מחוגים שמסמנים שנים ומאות במחול הגדול של הזמן. ועינייך – מה הטעם להביט בפנינות אשר בקרוב ישחירו?" הוא השאיר את השעון על היד שלו והוסיף להביט בו כל אותה העת שהיו יחד. מה שלא סיפר לה מעולם, הוא שהלב שלו כבר מזמן הגיע אל האפס.
…נסחפתי? להפסיק עם זה?
ממש אהבתי. תמשיך ותגזים בבקשה (בבקשה) (בבקשה)
התגובה שלך… iresistable
אני אנסה להרחיב את זה קצת כשיהיה לי זמן. אבל הפואנטה הייתה לשלב אלמנטים מהשירים שלך, כמו שבטוח הבנת. האם מה שכתבתי מעיד על הבנה שלהם, או שפספסתי?
תשתחרר משמשמעות שלי ותעשה משהו אחר (: