הוא היה פעם נווד.

בס"ד
הוא היה פעם נווד, מטייל כך סתם לבד
עם חרב ואקדח ברישיון, שניהם שלו
עלמות חן רבות הפסידו כספן בגללו
ובחורים צעירים מלאים ברהב
סיימו את חייהם אצלו על הלהב
הממזרים תלו אותו על עץ, לפני מאתיים שנה אולי
אבל הוא עדיין חי…הוא עדיין חי…
הוא היה פעם מלח,
עם ריח של ים
לכל מקום שהוא הלך
נסע לכל קצוות תבל, אמריקה, אוסטרליה, יפן וישראל
עד לאותה הפלגה ארורה כשנפל מהתורן
אמרו שהוא מת, אך בקושי שבר ציפורן
והוא עדיין כאן,הוא עדיין כאן.
הוא היה בונה סכרים, עבודה לא שגרתית…כן…הוא ידע
מוקף כל יום במים ופלדה
רצו לבנות אז סכר בנחל הירקון, הוא לא ממש הבין את ההיגיון
אחרי שעה החליק, נפל על הבטון
העלימו את זה שהוא עבד שם, התכחשו לרעיון
התאשפז, חזר הביתה , והלך לישון, כן…הלך לישון…
תמיד חלם לטוס בחללית
מיום ליום התכנית הזו פחות מציאותית
אין לו כסף לזה, הוא לא עשיר, יותר בכיוון של עני
ואם אי פעם יחצה את היקום לצד השני
הוא יחפש מקום לנוח, שקט ולבד
אולי הוא שוב יהפוך להיות נווד
או סתם טיפה של גשם כשמתחיל להתקרר
והוא יישאר….כן הוא יישאר….
הכל שקט כאן…אמא מכבה את האור…
ושוב עוטף אותו הלילה השחור
אימא שולחת בחושך נשיקה
ושוב כמו דייג עם חכה, הוא ידוג לעצמו חלומות
מעניין מה הלילה הוא הולך להיות???.