הדמיון יצא מהחלון

על אדן החלון ישב עדן
מולו הוא מדמיין את גן עדן
הוא וחברתו בדמיונו מפליגים בין הגלים ונסחפים אל העננים באופק
וכל הדברים האלה העלו לו את הדופק
צעצועי המוח גרמו לו לחשוב למה שזה לא באמת יהיה כך
אז את חברתו הוא לקח ולים אותה משך
תעתועי המוח גרמו לו לשכוח
את רצונות חברתו שנלקחה בכוח
בים הם שהו ועברו הימים והוא סירב להפנים
שהדמיון נכון רק מבפנים
חברתו סבלה מבחילות אבל הוא עדיין סירב לראות
שהכל בעצם סתם אשליות
אבל לא כך היו הדמעות של חברתו שלא התאפקה והתפרקה
"תפתח את העיניים ותבין לרגע" זעקה
"תבין שלא חשוב איפה נהיה העיקר שביחד נהיה, תפתח את העיניים ותחזיק לי את הידיים, אני אוהבת אותך, ולא רק את גופך אלא גם את תוכך, אז הגיע הזמן שנרד מהספינה ונלך הביתה"

בגן עדן ישב עדן
הוא יצא מהחלון בנשמתו והוא עם חברתו והכול בסדר.
הוא נדר לה נדר
"אף פעם עוד לא יקרה עוד שאת הכזב מאחורי הדמיון לא אראה, בשבילך אנפץ חלונות עכורים בתוכי שמסתירים את המציאות, ובבהירות תמיד אחשוב מה טוב בשבילך ולא אלך שולל אחרי דמיוני, תודה שהראית לי מה מציאותי". .