הדם על ידם

הסכין הקרה נוגעת,
ושוב זה קורה,
זה שוב נפתח מחדש,
הכאב והסבל כאחד,
נבלעים באותה טיפת דם.

הסכין היא הבדידות,
קרה ומרגיעה,
מרתיעה ממגעה החד,
מהכאב הצורב אותו מביאה.

הם צוחקים ומלגלגים,
מגחכים על אותם חתכים כואבים,
כשהם עצמם לא יודעים,
הם האשמים.

הדם על היד,
הסכין בלב,
יעד המוות מתקרב,
ואותה סכין בלב מחזיקים אותם אנשים,
אותם האשמים,

הדם על היד נעלם,
החתכים הפסיקו,
הכאב נעלם,
נקבר תחת הקבר הקר,
זה הפסיק לעולם.

עכשיו הדם על ידם,
הסכין בידם,
תקועה בלבו חסר הדופק של אותו אדם,
והם עדיין ישנים,
מסרבים להתעורר אל האמת.