הדברים שהם אנחנו
כאוס במבט, ופליאה נשפכת מפי
צוף מהאמיגדלה יטפטף בפני כולכם
מי אני ומה, אם לא אני עצמי
וגם אני חידה, כמו הווה ועבר
מתשאל את המציאות
על סוף ועל אמצע שבורח
אם אני זה תמיד, או רגעים
אלך אל המקומות שיענו לי
אגיע לשם, אולי
כי אין הולכים בלי הולכות,
ושם מתקרבים חלומות היום
אדם וחוה שואלים רצונות
אלה הם בעצם, אנחנו.
תגובות (7)
מאוד אהבתי. העברת את הרגשות והמסר בצורה מרתקת ומקסימה…
אתה כותב נהדר!
תודה רבה :)
צוף מהאמיגדלה…התלהבתי כבר שם. שיר מבריק וההקבלה לאדם וחווה הוסיפה מאוד, מי כמוהם מבין באותו צוף:)
יש עוד משהו קטן שמסתתר בין המילים של הבית האחרון.
חבוי מדי או לא..השתעשעתי עם זה.
אוו חידה! האם חבויה אילוזיה לסיפור המבול? הההולכים וההולכות הזכירו לי זוגות זוגות:-)
א..ין ה..ולכים ב..לי ה..ולכות
וש..ם מ..תקרבים ח..לומות ה..יום
א..דם ו..חוה ש..ואלים ר..צונות
אלה^..הם בעצם אנחנו.
cool! <3