הגעגוע
היי…
אני נזכרת בך.
והיום אני מאושרת
כמו ביום שבו
הכרתי אותך.
היום מצאתי
את כל מה שבסוף
לא יכולת להביא לי
מפוזר
אצל הרבה אנשים
אחד אחד
אחד אחד
הרכבתי את הפזל
שפעם היה שלך.
זו תחושה מוזרה
כי אני חושבת עלייך
היום
כשהפזל מושלם
עדיין נזכרת
זוכרת ומכבדת
את הרגע ההוא
שחיפשנו חלקים
הדבקנו, וחיבוקים
ראינו עולם,
אז זה מוזר,
כי אני כבר לא חושבת
שיש לך מקום יותר.
אני נזכרת
ולא רוצה שתחזור.
על הכיסא הזה
משהו אחר יושב
שמחה יותר מזה
אתך או בלעדיך
אני כבר לא אהיה.
ואני רק תוהה
דבר אחד
כשכל זה יתנפץ
כל החלקים יעופו
לי מול העיניים
בשם של מי אני אקרא?…
תגובות (4)
קראתי את זה ברצף, ואני חושבת שזה מקסים. למרות שהיא לא רוצה שהוא יהיה איתה, נראה שבסוף בכל זאת קצת קשה לה בלעדיו… (או שזו רק הפרשנות שלי)
היא תוהה מה היא רוצה אני חושבת, תודה רבה ספיר (: 3>
הפתיח היה מעולה, בהמשך הוצג קונפליקט פנימי בין המספרת לעצמה – הצגת הקונפליקט כתובה גרוע. בסך הכל הקטע קריא, לא טוב מאוד ולא רע מאוד – מפתח אצלך ציפיות ענקיות ואז שובר אותן לרסיסים.
תכלס צודק. ביקורת מדוייקת