הבלדה על החריין הקטן

חם היה בפריז באותה העונה
הזיעה ניגרה כמו מים לתחתית האסלה
הוא בדיוק גמר לחרבן, וניגב את התחת
אבל הוא לא גמר לנגב, ונייר הטואלט נגמר
מה עושים?
הוא הביט בתחתית האסלה,
וחשב על כל החרא שדבוק לו לתחת
אז הלך בתחת חשוף וחיפש נייר טואלט
הייתה שקית לנייר טואלט ליד החלון
החלון היה פתוח
מי ייראה אותי? הוא חשב
(הוא היה אדם חושב)
לקח נייר טואלט, חזר לשירותים, וניגב את התחת
ואז הוריד את המים, בשביל האווירה
שטף ידיו והביט בשמש שוקעת,
כל-כך יפה
וזאת צעקה מלמטה "ראיתי לך את התחת,"
הוא הביט בה מוכה תימהון, והיא הוסיפה –
"והוא היה מלא חרא,"
אנשים שעברו ברחוב הביטו אליה והביטו אליו
איך היא יכולה לומר דבר כזה לפני כולם?
באמצע הרחוב? בקול רם?
הוא החליט להרוג אותה
הוא צעק לה "אל תזוזי,"
ונחפז והביא את רובה הצלפים שלו,
אבל היא כבר הספיקה ללכת
הוא הביט ברחוב וחשב –
"יום יבוא ואני אמצא אותך,
ואז תראי!"