הבית הישן
אני מביט לאופק,
מנסה להסתובב,
רק להתרחק משם,
אך רגליי מסרבות לזוז,
נשארות נטועות במקומן,
מכריחות את עיניי להמשיך להביט קדימה,
אל הבית הישן שלנו.
אני מחזיק בידך,
ובעוד יד,
קטנה יותר.
אני שומע צחקוק מוכר,
של הילד הקטן,
שלנו.
הייתי רוצה שהכל יהיה כמו פעם,
כשעוד היינו בבית הישן שלנו,
הבית שמלא בזיכרונות שלנו,
ברגעים מאושרים,
עצובים,
רגעים של ריבים…
אני מביט לאופק,
צועד לאחור.
את לימדת אותי שאין עוד טעם לבכות,
שתמיד נוכל ליצור זיכרונות חדשים,
ואולי גם יותר טובים.
אנחנו הולכים בדרך,
משאירים בצד,
את הבית הישן שלנו…
תגובות (7)
וואו..
בי זה גרם לקצת צמרמורת.
במיוחד בשורה "ובעוד יד, קטנה יותר".
זאת רק אני כנראה..
אבל מאוד מרגש.. כמה חבל שלשירים אין המשכים. (אהם אהם.)
עלק צולע XD
אני פשוט נדהמת כל פעם מהכתיבה שלך :O
חח זה צולע >.
ו-זאב חופשי- יש לי כבר קובץ שירים שהם בהמשכים (קוראים לזה 'דוב לבן')
נאאאא זה לא צולע אז שקט
כל הכבוד, שיר מדהים D:
וואו זה שיר ממש יפה!
זה לא צולע!וכדאי שתשני את הגישה שלך כלפי הדברים שאת כותבת,כי את כותבת מושלם,ויש הרבה אנשים שהיו רוצים כזה כישרון כמו שיש לך.
אני אאיים עלייך בסוכריית טופי עד שתשני את הגישה >~
אבלאבל….
רק לא סוכריות!!
אני לא אוהבת את השיר הזה, אבל אני שמחה שאתם אהבתם ^~^