הבאר

לפעמים דברים רעים
מרגישים לי כאילו הם מתאכלסים
בבאר.
ואני ילדה שהולכת
מסביב ללוע הבאר הזו.
ולפעמים מסתכלת
ומדמיינת את עצמי נופלת.

לפעמים בוהה לתוך הלוע
וזה כל מה שאני רואה,
כאילו אני בפנים.
אבל אני לא נופלת,
כל נפילה היא רק בראש שלי.
ובגלל זה זה מפחיד להסתכל לפעמים,
כי זה קצת כאילו הפסדתי ונכנסתי פנימה.

אבל אולי החוכמה האמיתית
היא להסתכל ולדעת
שאתה לא נכנסת.
לדעת את ההבדל.
כי כל הדברים הרעים האלה
הם לא באר אמיתית,
הם בראש שלנו
והם רק משקרים לנו שהם האמת
ושאין דרך החוצה.

ובגלל זה אתה נראה
כאילו יש בך סתירות,
ובגלל זה אתה לא אוהב לדבר על זה,
ובגלל זה הכי כיף לא להגיד כלום.
ובגלל זה אתה לא נראה.

והלוואי שהיה איזשהו חיבוק
שיכל לרפא אותך
ולגרום לך להאמין.
רק מחוץ לבאר הזו יש,
וזה חלק מהיופי,
וזה למה מפחיד להיות בפנים.
כי שם אין חיבוק שיעזור,
כשאתה מאמין שלא.