האזרח הקטן
האזרח הקטן, כה צייתן כה צייתן. לעצמו הוא סתם, הוא סתם לו ת'פה. הוא ויתר לכולם, על ניהול העולם. ומאז הוא מנוהל, מן הצד הוא צופה.
מצווה ונכנע, הוא מספר במדינה. שיפגין הבנה, אין לו זכות הגנה. התנגדות זה אסור, העולם כבר סגור. אין יוצא ואין בא, הגאולה לא קרובה.
ובי משהו זועק, מפרכס הוא לצאת. בקרבי מתאבק, וצועק זאת העת. קול דודי כבר דופק, משתולל ובועט. לא יכול להתאפק, הוא פורץ ושועט.
לחירות הוא קורא, לחירות היחיד. אל שלטון הבורא, זה משחרר לא מפחיד. כי שלטון האדם הפקידים המימסד, הוא מותיר אותי כאן, כה קטן ומפוחד.
תגובות (3)
מעולה,
קצר ותמציתי.
יאיר יקירי,
השיר בעל מסר עגום. משמעו- שום דבר לא ישתנה. אם לכך כיוונת- הרי שעשית עבודה נפלאה.
אם המסר היה אמור להיות- בואו נשנה, הרי שנשאר רק הפחד.
לשיר, כל שיר, יש מבנה. הוא נתון לבחירת כותבו. אבל כאשר שיר מוצג כסיפור הוא מאבד מעוצמתו.
למה הכוונה:
יש כאן חריזה, ואפילו משקל בדרך כלל. אבל השורות ארוכות, ומאבדות בכך את היופי שהושג קודם לכן.
פרק את השורות עד-כדי-חרוז, ותן למשקל השורה את הכבוד שכבר יש לו.
"מצווה ונכנע,
הוא מספר במדינה.
שיפגין הבנה,
אין לו זכות הגנה.
התנגדות זה אסור,
העולם כבר סגור.
אין יוצא ואין בא,
הגאולה לא קרובה."
זה כבר נראה אחרת.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
כואב את כאבך, כתיבה יפה!