האדם הקטן
העיר קודרת, השלג יורד
לחיקה מאמצת הבן האובד
אדישות מנומנמת, עץ שקמים מדובלל
תמימות מרושעת שמה לאל
קיום בלי פואנטה
רוגש מסביבי
סערות בכוס תה
חולפות לידי
טרוד האדם
ועולה על גדותיו
עסוק עד טירוף
ויוצא מכליו
רק אני כהוזה
בבועת ההווה
חולם בעולם
לא חושב, לא מקווה
מחפש באוויר
איזה שביב של עניין
שאיפה היא להיות
האדם הקטן
תגובות (4)
זה פשוט מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!
תגיד לי רגע, אתה יכול להעביר לי מעט מהכישרון שלך??
זה מדהים.
אני לא יודעת מה עוד לומר.
אהבתי מאוד את הכתיבה, ואת זה שיש עקביות בחריזה.
תודה לכולכן