דרכי השמורה

בין שבילים ותהומות
עומדת אני
שומרת על דרכי חזרה.
מביטה ומסתקרנת
אל שבילי המחר.
לא פחד ולא אימה
אלא עיקרון.
לא שומעת ולא מדברת
רק מנסה לראות.
לראות את דרכי.

לפעמים שהפתרון נראה
גלוי.
אני מביטה על דרכי חזרה.
יודעת שלעולם לא אבגוד בה.
נאמנה היא,וכך גם אהיה אני.
דרכי אל הבית,דרכי אל עצמי.
בין כל החידושים
יש שאלות.
לעולם לא אצעד בביטחון
בלי עברי.
כי בלעדיו.אני עולם.
עולם אבוד שמפחד מהמחר.

כואב לדבר
על מה שעברתי.
אותה נקודה שבה אני עומדת
זה בגלל אותם מבטים.
אותה נאמנות,אותם ערכים.
אליי אל עבר שלי ואל התפיסה
באותה הקרקע שאליה
עבדתי רבות.
בעתיד אפחד,בעתיד יידרשו ממני
לעזוב.
אך לא אעזוב.
אלה חיי.תקועה באתמול.