דפי תמונות
חיוך ישן , מתנוסס לו .
עמודים שרופים .
אהבה שנגמרה לפני שהתחילה .
פרחי אזוב עשנים .
והיא יודעת שזה היום האחרון לעשות את הדבר,
אך שותקת .
דלת מצהיבה, חורקת .
טפטים מקולפים מן הקירות .
אמירה של געגוע לא נגמר .
פרחי אזוב , שרופים קלות .
והיא יודעת בליבה שזה יומה האחרון .
אך לא בורחת .
ברזל שחור , יורה .
נתזים אדומים על הרצפה .
פרידה מהעולם הזה , לעולם הבא .
פרחי אזוב , מדממים בשצף קצף .
ונשימה אחרונה .
שלום .
תגובות (4)
הכתיבה – אחת היפות שראיתי. אלמנט פרחי האזוב העשנים שמתכלים בהתאם לדמות, מוסיף המון, והמחשבה מאחוריו מעידה על עומק ובגרות,
מה אני יכולה להגיד? אני מעריצה :)
תודה רבה רבה !
מסכימה עם נעמי…
הכתיבה שלך פשוט מושלמת! והאנלוגיה המקבילה (דימוי) בין פרחי האזוב לדמות הגוועת יפיפים בעיניי…
מקווה לקרוא עוד קטעים יפים שלך :) תמשיכי לכתוב…
וואו . תודה רבה :)