דם מן הסדקים

תקווה יכולה לחשל לדעתי….דמייני שאת מקווה לדבר שאינו עלול להתקיים?האכזבה רבה יותר לאחר מכן,והכאב עצום יותר.תקווה היא כמו סם משכך כאבים.אנחנו מעדיפים אותה על פני הכרת האמת כי הינה קלה יותר,ומעלה בנו ציפיות.לא עדיף להכיר באמת,כמו שצריך,במקום לפתח ציפיות?אני יודעת,אני תמיד מעלה נקודות שליליות על רגשות,אבל דעתי נחרצת בכך שהתקווה גם היא מסוכנת לא פחות ולפעמים אינה עדיפה על פני אמת מרירה.בין אם כך נדמה לנו.כן,כן,אני כאן כדי למצוא את השחור בכל דבר,וליצוק מהלבן והשחור דברים אפורים:).

לפעמים, כל כך לי להזדהות עם הדברים שכתבת..
אבל ללא תקווה, מה יחזיק אותנו בימים הקשים האלו?
צריך למצוא את האיזון בין הדברים למרות שמניסיוני המריר , תקווה היא לפעמים כל מה שנותר …

איני מסכימה לגמרי עם דברייך,לילי,אם ניצור לעצמנו מנת אשליות של ציפיות במצבים הקשים לא נוכל לצאת מהם או לעמוד מולם באמת.קודם,עלינו להבין שזוהי האמת,שלא ניתן להתחמק ממנה,ורק אחר כך,לקוות ולשכך את כיאבנו.לא צריך לברוח מהכאב גם כשאין דרך מוצא,אלא לעמוד מולו,וככל שננסה לברוח,נהיה עלולים להביא עצמנו לתוצאות הרסניות ביותר.

אנשים צריכים לצאת מהמחשבה שתקווה תחזיק אותם,ודת,ואמונה בטפל ובסרק,בסתמי.לצאת מהקופסא,ולמצוא משהו אמיתי שיחזיקם וייצב אותם.צריך להאמין שקיים גם שלילי וגם חיובי,ולא בלבן(חיובי.).צריך להאמין בצבעו של האפור,וזה יעזור.אמונה הינה מקור חזק ביותר.כמובן שאיני מתנגדת שצריך להאמין לפעמים בלבן,אבל אף פעם לא להמעיט בערכו של השחור,והכי חשוב בערכו של האפור.

הוספת את המילים שנתקעו בגרוני ופשוט סידרת אותן באופן יוצא מן הכלל.חושבת בדיוק כמוך,ומסכימה עם כל מילה.
אבל הכי עצוב,שהתקווה ההיא,ההיא,כל כל מפתה….

כתבת את זה בצורה מעולה, אהבתי מאוד.