דוב לבן 3
צוק גבוה נישא מולי,
מתנשא כמאיים.
אני מתחיל לתפס,
בנחישות.
אני חייב לראות אותה.
משקיף אל האופק,
מחפש סימנים,
ציפורים עפים מעליי,
כאילו נותנים רמזים,
לילדה,
לעיניים הסקרניות.
רחשים מאחורי,
תקווה אולי זו היא.
אכזבה, זה רק סנאי.
חייב לפגוש אותה.
בלא מודע,
מאחורי שיח ישן,
גוף צנום נרדם לו,
כה שלוות הפנים,
לא חוששות,
דואגות.
לא יכול לגשת,
לא עכשיו.
רעב.
צריך ללכת לאכול,
ואז לחזור.
תגובות (4)
יש משהו קסום בשיר הזה, ממש מתחילים לדמיין את המרחבים ואת הסביבה שלו. יפהייפה!
שיר יפה מאוד כמו תמיד, כול מיני שגיאות ומוזרויות כמו תמיד :)
חמוד :) אבל לא הבנתי כל כך…
זה מנקודת מבט של דוב?
כן (יש קטעים לפני)
ותודה