דוב לבן 16
עברו שניות.
דקות.
ימים.
חודשים.
אמרו לי פעם שסבל מעוור חושים,
שמתישהו עם השנים הוא יעלם,
אמנם יישאר כצלקת אבל יעלם.
ליבי נצבט,
כאב בוער,
אך למה?
אני עם 'המלכה' שלי,
טוב לי.
כאילו, אני חושב שטוב לי.
היא דואגת לי…
אז למה אני מרגיש חסר?
פעם…
פעם הייתי חיה.
דוב.
דוב לבן.
היה עליי כישוף.
הוא הוסר.
לא 'המלכה' עשתה זאת…
אז מי?
אין טעם לנסות להיזכר,
אין טעם לנסות לחשוב…
היום אני ו 'המלכה' שלי…
מתחתנים.
תגובות (3)
סוף טוב הכל טוב! אהבתי מאוד ! סה ממש יפה לכתוב שירים בהמשכים :)
חח רגע זה עדיין לא נגמר (חח אני חופרת עם זה P:)
אחרי הכל הוא לא יתחתן עם המכשפה..
לא! למה הוא מתחתן איתה?! אימאלה…