דוב לבן 12 -אני
גורלם של השניים שזור.
אחד כדי להציל את השני.
אילו רק היו מבינים את זה,
אילו רק היו יודעים הם את מחשבותיו של השני…
אבל אני יודעת.
אני המחליטה.
השליטה.
הדוב האציל,
את הנערה רוצה,
למלכה,
שתהיה שלו.
הנערה הצפונית,
הנועזת,
נשבתה בדוב.
בעיניו,
עיניו העצובות.
הסיפור שלהם,
הוא כה מוכר, דומה למיליון גרסאות,
אבל זו,
מיוחדת.
שונה.
הדוב והנערה,
שני אנשים שקשורים בדרך מסתורית.
כדי לדעת מה יקרה להם בסוף הדרך,
הדרך התלולה ורבת המכשולים,
הם יצטרכו לעבור הרבה קשיים…
אך אני,
אני יודעת את סופם של השניים…
תגובות (5)
וואו❤❤❤
זה מושלם!
והכתיבה,ואוו!!!
מושלםםםםםם!!
המשך ומהר:-)
זה לא הסוף, נכון? זה לא יכול להיות הסוף!
וסתם בדרך אגב, (מקווה שזה לא יצא מוזר…)
ניסיתי לעמוד על טיב הדבר, ובסופו של דבר הבנתי שאת ואני שונים כיוון שאת מחשיבה את הפן הרגשי שבכתיבה. את אוהבת את הסיפורים שלך כפי שכתבת אותם, רק מהסיבה הפשוטה שבכתיבה זאת הבעת את רגשותייך והעברת אותם אל הדף. היופי שאת רואה בכתיבה הוא איך שהיא מבטאת אותך ואת רגשותייך בכול משפט ומשפט, לכתיבה יש ערך סנטימנטלי עבורך, כול משפט חשוב כמות שהוא כי הוא הבעה שלך, כתובה על הדף. את משקיעה את רגשותייך בכתיבה, כך שכשייקראו, רגשות אלה יהיו ברורים ויעצבו את מה שכתבת באופן נראה לעין.
בעוד שאני מייחס ערך ליופי המחושב שבכתיבה, לחוקיות, לסדר, לצורה בה הכתיבה מנתחת את דרך החשיבה האנושית ומציגה לפני הקורא בדיוק את מה שכול רגשותיו ומחשבותיו מוכנות ומשתוקקות לקראתו, ועדיין, בצורה שמפתיעה אותו. אני רואה את היופי באיך שמשפט ועוד משפט, מסודרים בסדר מסוים, בונים לא רק רצף של משפטים, אלא רצף של רגשות משתנים בקרב הקורא. כך שבסופו של דבר, אם הם כתובים בצורה נכונה, לפי חוקיות מסוימת, מצליחים משפטים אלה לספק את הקורא ולהפתיע אותו.
עבורי, אין ערך סנטימנטלי למשפט שמביע את רגשותיי אם הוא כתוב בצורה שנוגדת את החוקיות שבכתיבה, יש ערך אך ורק ליצירה מושלמת הכתובה בצורה מדוקדקת, אך עבורך כול משפט חשוב, ורצף של משפטים שמביעים את רגשותייך, הם עבורך יצירה מושלמת.
אני חושב שדווקא בגלל השוני הזה, דווקא בגלל שתי דרכי החשיבה השונות, אני מוצא את הכתיבה שלך מיוחדת, כול משפט שאת כותבת נראה לי כמלא רגש וקסם והסיפור במלואו נראה לי כקסום ומושלם. (אני מקווה שלא טעיתי בניתוח הדברים, כי אז זה יצא מביך. אני מקווה שזה לא היה מוזר לך לקרוא את מה שכתבתי, כי אז זה יצא מביך…)
שיט דניאל, אני מסמיקה רק מלקרוא את זה!
טוב, עבורי, הכתיבה, היא משהו שנהיה חשוב מאוד. כעוד רק התחלתי זה היה בשבילי רק תחביב פשוט, לא חשבתי שמישהו יאהב את מה שאני אכתוב.
אך אם הזמן אנשים אמרו לי את דעתם על הכתיבה שלי, ואני התחלתי להאמין להם, להאמין שאולי שזה באמת יפה ולא סתם חירטוט מצידי.
לרוב אני סתם ילדה שקטנה שכל הזמן מציירת או קוראת, ודיי נמאס לי שככה זוכרים אותי (" ספיר? אה כן, זאת שיודעת לצייר ממש יפה") כאילו 'וואו תודה' אבל זה לא הכל, אני לא מקבלת שום ייחס מיוחד.
הכתיבה עזרה לי לפתוח את עצמי, וגיליתי שקל יותר לדבר לדף במקום לבנאדם. אז המשכתי עם זה.
אם בכתיבה אין רגש, משהו מסוים שנוגע בך, היא קצת שונה לי.. כי זה לא חייב להיות משהו באורך של מתאייםמילים, זה יכול להיות גם חמישים מילים כל עוד הם מביעות את מה שרצית, וזה הכי חשוב לדעתי.
אז כמו שאמרת, ניתחת הכל במדויק…
את גם יודעת לצייר?! די להיות מוכשרת!!!!! ~כועס עכשיו!~ (למרות שאני יודע שאת מציירת, זה כתוב לך בפרופיל)