דואט לבד
אני חיה בסרט טוב
ריאליסטי מאוד
עם נאמבר מוזיקלי
ומוזיקת רקע
אני חיה בסרט טוב
ריאליסטי מאוד
הולכת על מה שבא לי
ויוצאת בלי פגע
אני חיה בסרט טוב
ריאליסטי מאוד
בטח משנות ה-90
כמו 10 דברים
וזה מצמק את מוחי
לגודל מוח של תינוק
אני מקפצת בשדה
אבל חיה בתוך צינוק
ואולי אני לא רואה
את הדברים הטובים
אבל את לא יכולה להשוות
את עצמך לסרטים.
אני חיה בסרט טוב
ריאליסטי מאוד
אבל במציאות
אני ההפך מחיה.
רוצה ללהק מחדש
להיות דמות אחרת
ראשית לא משנית
לא איזו ניצבת
בסרט של עצמי
בו אני צופה בפסיביות
ולא רואה את הפאקים
כי זולגות לי דמעות של אופטימיות.
רוצה לשבור את המסכים
ולצאת מבפנים
לרקום עור וגידים
אבל הזכוכית היא לא רק מלפניי
היא גם מעליי.
ואיך תמונות נעות של שקר
גורמות לרגש אמיתי
האם המציאות יוצרת סרט
או הסרט יוצר אותי
אני חיה בסרט
אבל שילמתי יותר מדי
זה לא תלת מימד
אבל שילמתי בחיי.
תגובות (3)
לפחות זה יחלוף
אהבתי! שיחקת אותה!
קודם כל, אם את שואלת אותי, השם של השיר היה צריך להיכנס איפשהו בשיר, אבל השיר מקסים.
ואני מאוד אהבתי את המשפטים הבאים שאני הייתי מעמיד אותם בתור בית בפני עצמו ויותר רחוק, כפזמון:
"ואיך תמונות נעות של שקר
גורמות לרגש אמיתי
האם המציאות יוצרת סרט
או הסרט יוצר אותי
אני חיה בסרט
אבל שילמתי יותר מדי
זה לא תלת מימד
אבל שילמתי בחיי."
יש רעיון, יש דמיון שנבנה, אני רואה את הכל וזה כזה שיר אימג'י עבורי של להקה משנות ה-90 (תורידי את הגרדום אם הגזמתי..), זה הדמיון (הבעייתי?) שלי..
חחחחח לא בעייתי כלל ואף מוסיף נדבכים נוספי. תודה על התגובה והחומר למחשבה33>