דבר עם מאניה, תקשיב לדיפרסיה
זיכרונות מפוקפקים של עתיד נגוע ביהלומים,
יהלומי דם
פיתיונות מפוברקים של חסיד קלוע בחטאים,
חטאי עולם
עולל מבולבל בחסד של ראשון ושל כמעט,
שירה דקה של תוגה
והיא נסדקת בעודה נורית אל החדר השקט בלילה,
והוא נרגע
עריסה מצילה וכחולה,
ביטחון דומם שנושא את ריח המלחמה
הוא ישכב וינום, שומר ישראל על המשמר,
מתחלף ירח בחמה.
ובאם ייפרם חוט השקט
יכה ויחמוס השומר את הצללים
עריסה הפכה מיטה והעולל לילד רך,
מלא ברעלנים
הגנה, תנועה מגונה
כוונת השמירה ההופכת למיותרת
ילד, חולצה מחייכת,
פרצוף אטום והבזקי דם של שנאה מנוכרת
כל כך מוכרת, גדל והופך לנער,
פותח את השער לזדון ולממון.
מתמלא זימה, רוחש לו מזימה
נער קשה כאבן רחיים, לטחון.
נעשה שפוף הנער שגבה למבוגר ריקני,
חסר כל אמת ולו חלודה
פניו חדות עיניו כמסמרים,
ליבו מזרים דם בפראות, ידיו כפלדה
כל שעולה ירידתו מפוארת ככל שתהיה,
הינה עדיין נפילה כואבת
גבר מאפיר וקטן, חסון וחסין בעבר,
מצטער שנגמר, מיטה מסתובבת
נגמר, מרכות לקשיחות ליהלום מדמם,
חיים מתגלגלים בשאננות
תגובות (6)
הרבה אפים ודאונים באמת בקטע. זה היה מעניין. משהו עטצמתי נגע בי. ציפורי אני נותנת לך נשימת כתיבה. משימת* חח. להרגיש משהו חזק, לעצום עיניים, לכתוב מהר, לא חעצור, לא לחשוב, לא לערוך, לא לכוון, להוציא גם מילים רנדומליות. לשים את הטבעיות כערך עליון מעל סדר או מילות חוכמה או משמעות. גם אם זה יוצא כמו קשקוש של כיתה ג. זו תמיד תאווה שלי וזו הכתיבה שאני הכי אוהבת כי אז אפילו אם אני לא מבינה חצי מהמילים , בדיוק מה שהרגשת מכה בי שורש, כי זה כתוב הכי הרבה בין המילים שלך. ולא בהן . נחמד שחזרת
מבטיח.
טוב שחזרתי וטוב שאת עדיין כאן..
אוהב
3>
אפשר להגיד שזה החיים כמעט כול אדם , לאט הוא מגלה בעצם את כול הריקנות , הפיספוסים כלומר ההזדמנויות שלא יחזרו ..לפחות ככה הבנתי את זה , אהבתי מאוד וכמובן שאי אפשר להתעלם מהכתיבה המרשימה הזאת , כ״כ אמיתית ופתוחה ..שכיפ לקרוא וזה סוחף ..מזכיר לי את הכתב של אוליב..מיסטורי כזה ~,~
כמעט כול אדם עובר את המצבים האלה*
מחמאה גדולה ההשוואה לאוליב..תודה.
וכן..זה חלק מהעניין, הזדמנויות שלא נלקחו דרכים שלא הלכנו בהן..וכו'