דבר אלי בחרוזים (הפוגה קצרה מהמולת העיר)

היא אמרה:
דבר אלי בחרוזים,
הוא שאל: מדוע?
היא ענתה:
סתם ככה,
למה, גם לי לא ידוע.

היא אמרה:
רוצה לראות ברווזים,
הוא שאל: מתי?
היא ענתה:
עכשיו,
אחר כך אין לי פנאי.

היא הצביעה,
תראה איך שהם מתמזמזים,
הוא השיב:
הם לא,
רק יד ביד אוחזים.
היא הוסיפה:
הם לא נראים במיוחד עליזים,
אולי זה על זו הם מרוגזים.

היא צחקה,
כל הילדים חשופי עכוזים,
הוא גיחך,
מי חלציים,
זה על זה מתיזים,
היא פסקה:
כולם כל כך רזים,
כמו עזים הם מפזזים,

הוא הציע:
אולי ניקטוף תפוזים ?
היא התריסה:
אתה לא קצת מגזים?
למה לקטוף,
יש המון בארגזים.

היא שאלה:
יש מים בברזים ?
הוא ענה:
אין לי מושג,
אולי יש מוגזים,
או אפילו קולה או בירה.
היא העירה:
די כבר עם הפינטוזים,
בוא נחזור העירה.