דאגות…

אני מסתכלת על מסך לבן,
מרימה את ידי ומתחילה לכתוב,
פיתאום המסך הופך לשחור,
אני חושבת לרגע קט וממשיכה לכתוב.

אחרי ימים סיימתי את זה,
את הכתיבה המפרכת,
אבל עכשיו נישאר רק ליקרוא,
ליקרוא את כל דאגותי.

אני כתבתי את חיי,
דאגותי, אהובתי, ונשמתי,
על גבי המסך הלבן,
כל דאגה קטנה שווה לנחשול של דבורים.