גשם

מעולם לא הבנתי את אלה,
המסתתרים מאחורי מטריה,
כי הגשם, כה טוב, מטהר
הוא ינקה את הדם חסר הצבע
שידיך הרועדות
מעוטרות בו מאז אותו הרגע
אז צא, זרוק את המטריה השבורה
והתהלך בגשם המר
שצבעו אפור כציפור חופשייה,
רוץ, צעק,
זרוק את הסכין החדה,
העף אותה הרחק,
אל מעבר לקשת הדם ההרוסה
ועין השמיים הדולקת,
ואת כל הזכרונות העזובים,
כל הזכרונות ששברו אותך אז,
אל תהסס, גם לא לרגע קט
ואת כולם, שכח
שכח וחיה בשביל הרגע,
הרגע השבור במקצת
שכח,
אך לעולם אל תשכח להרגיש,
הרגש את הטיפות נופלות על עורך,
הרגש את החופש מלטף את שיגעונך,
הרגש את העולם נפתח לפניך
וצא לחיים חדשים,
הרשה לגשם לנקות, וללכלך את עולמך.