גשם של כדורים

דמעות גדולות,
מסתנוורות בשמש של אחר הצהריים.
מטיילות לי על הלחיים,
עד שהופכות לאיטן לענן.
גשם כבד של אמצע יולי.
אף תחזית, לא יכלה לחשב.

מראש.

אולי ידעתי שזה בדיוק מה שיקרה.
זה סופו של כל מגדל של פילים מחרסינה.
כל מה שעומד מול חלון פתוח.
רוח פרצים חמה,
תפתיע כשתציף את הכל.
שום גלגל הצלה כבר לא יושיע אותי.

חם בגוף.
חם בלב.
חם כי חם.
והאוויר זז במעגלים עגולים,
למנגינת מאווררים תעשייתיים גדולים.
קצב קצת מטריד, יש לגלגול חיים הזה.

איך שהכל זז קדימה,
רק הרגליים תקועות במקום.
חומות בטון עגולות, שצמחו עד הברכיים.
לו היה בי כוח רצון..
להרים רגליים.
מי רוצה לעשות בכלל עוד צעד אחד,
בקיץ כזה.

כמה המדבר גדול.
עד אין סוף.
אופק חום-אפור ומלוכלך.
וריק.
איך ששורף לי בעיניים.
ויבש לי בשפתיים.
ואף אחד כבר לא מושיט מצפן.
סתם כי יש בכיס.

אני מוקפת.

משבצות ריקות.
וחוקי משחק שפג תוקם.
תשע מלחמות עולם,
לא יתעלו על נזקי לב שבור אחד.
אף אחד כבר לא מערבב את הקלפים.
ומהקוביות נמחקו כל המספרים.

ורק אני,
לא מצליחה לזכור..
למה אני בכלל טורחת לקנות עוד כדורים..
כשאתה לא זורק אותם יותר בחזרה.