גרגר חול ועץ

גרגר חול, חיו נצחיים.
באדמה הוא היה, מאז ומתמיד.
חייו אינם מזהירים, של הגרגר,
הוא רק אחד מתוך אינספור גרגירים.

אם יתמזל מזלו, אולי הוא יורם;
יראה משהו מגבוה, יראה מטושטש, מעומעם.
חיו נצחיים, אך פשוטים וצנועים.
האם גרגר חול, רוצים להיות אנשים?

אם נניח שלא, אז מה כן ירצו?
להיות אבן, שיח, עץ אפילו?
כן, חייו של העץ אכן מרשימים.
הוא גבוה, מרהיב, רואה מראות מדהימים.

לאנשים רבים הוא עוזר, העץ.
בין השמש הרותחת למנוחה הוא חוצץ.
מעורר השראה, נעים ושקט.
ילד נהנה, על ענפיו מטפס.

אך אינם נצחיים, חייו של העץ.
למרות שעזר לרבים, כמו לשפן ולנץ.
לנאהבים שעליו חרטו לב וגם חץ.

האם זה הוגן? האם זה נכון?
שאחד לא חשוב, כגרגר חול ישאר?
האם זה לא היה חיוני ונבון,
שישאר העץ שרק תורם ועוזר?

אך חייו של העץ
יכולים להימשך אחרי המוות.
אם במותו יכרת, הובא לעיר
ויתפרק, לדף חלק יהפוך, חד ושקט.

יבוא אדם, עם אותו דף וגם ועט,
יתחיל לכתוב, מחשבותיו יפרט.
וכך, לאט לאט, ספר נכתב,
והעץ יחיה, כראוי, וישאר כאן לעד.