גם השנה

מביטה במראה מולה,
מקשיבה לקצב פעימות ליבה.
פעם חלש רגוע,
יחד עם תזוזת מחוג השעון.
עורה היה לבן צח,
עינייה בולטות, ומבטה רך.
גשם שלפתע התחיל לרדת שם קץ לדממה.
שפתיה היו ורודות וקטנות,
וסנטרה היה ארוך.
הושיטה יד אל מחוץ לחלון,
חפצה רק לגעת.
לחוש את הטיפות,
שמרטיבות את ידיה בעדינות.
אך לא הרגישה דבר,
הטיפות פסקו לרדת.
הורידה את עינייה והרכינה ראש.
התיישבה בציפייה, ועינייה החלו לגעוש.
בבקשה, התפללה.
תן לי להרגיש, רק עוד פעם אחת.
עוד פעם אחת להרגיש את הגשם השנה.
הושיטה ידיים, הושיטה רחוק,
והנה הרגישה שוב את הטיפות.
חיוך התפרש על שפתיה,
חיוך אמיתי וכנה.
הגשם תמיד נתן לה תקווה,
שעוד שנה כמעט נגמרה.
הריח נתן בה אומץ,
והחדיר בה כוונה.
לא לוותר,
לא לוותר גם השנה.