גם הפרח שבגינה
גם הפרח שבגינה
אשם באותה סערה
רק צפה מהצד
ראה איך אחד אחד
כולם קורסים
נהרסים
ומי יוכיח שלא עשה כלום?
יכל למנוע
בחר שלא לשמוע
אותו פרח עם עלים משונים
לא יסתכל לפרח אחר בפנים
ויודה באמת
מבפנים אני מת
כי אף פעם זה לא שינה
לנצח יישאר פרח בגינה
ובאפיסות כוחות
ניסה למחות
להדחיק
להכחיד
את הרגש הלא אחיד
כי הפרח לא תואם
לפרח אין אב ואם
הפרח בכלל לא פרח
מה שהוא זוכר זה שהוא שוכח
ותאמת?
אני מפחדת!
ותכלס?
את התקווה מאבדת
ושוב מתייאשת
ושוב מותשת
מלבעוט באוויר
מלשקר ולשיר
וחשבתי שזה עובד ככה
באמת האמנתי בזה
עם יד על החזה
וכל בוקר לקום על הרגליים
לומר איזו תפילה או שתיים
להסתכל לעולם בעיניים
ולחייך
לא בטוח שאת יודעת איך
שקעת ושקעת
לאן הגעת?
ואי אפשר להוציא אותך חזרה
רק את יכולה להיות לעצמך גלגל הצלה
ואיך תוכלי לבטוח בעצמך שוב
הרי הכנסת את עצמך לבור עזוב
מותר לך לא להושיט יד
ומותר לך שכן
כל בחירה היא שלך
וזה מסכן..
ולך הוא שורק
חוסם את העורק
מקווה שזהו, סיימת
כנראה עוד לא הפנמת
העיוות של החיים
השקר שבחיוכים
וגם המצנח
לך לא פותח
זה יהיה טוב בסוף
השאלה מתי
התחיל הוא כבר?
שאלתי יותר מדי
תגובות (5)
ואו
הכתיבה מדהימה באמת! ממש יפה ממליצה לך לכתוב עוד כמה שירים (אני אשמח עם תעלי אותם לכאן;) )
חחח אני לא חדשה כאן…. יש לי לפחות איזה מאה יצירות פה.. פשוט… תקופת בגרויות ועומס.
שיר יפה, רק קצת הפריע לי החרוז של ה"שורק" וה"עורק". חוץ מזה, לדעתי ממש יפה.
אבל אני חייבת להודות, שלא הבנתי את אשמתו של הפרח. הוא לא יכל לספר לחבריו הצמחים, וגם אם כן – הם לא היו יכולים להתגונן מהסערה. אני יודעת שזה שיר, ושמובן שזה לא ספציפית לפרח הזה, אבל בכל זאת חשבתי לשאול.
הסערה לא הייתה חיצונית לפרח, היא הייתה בתוכו. לכן לא היה יכול לשלוט בה אז האופציה שנותרה היא לחלוק עם חבריו. הוא ראה אותם נהרסים כשהוא בעצם זה שהורס אותם… את היחסים שלו איתם. בלי שהם ידעו בכלל על קיומה של הסערה.
וזה בסדר ששאלת, אני שמחה לענות על שאלות כאלו (:
הממ..
אם ככה השיר מעניין יותר משחשבתי. זה הרבה יותר מעניין כשמישהו פוגע באחרים ע"י אי-התערבות שלו במשהו אישי, מאשר במשהו שקורה בלי קשר למישהו.