גם אני אדם קודר.

גם אני אדם חושב,
גם בי רצות מחשבות.
לא אכפת לי, לא מעניין אותי
מחשבות שמחות, מחשבות קודרות.

גם אני אדם קודר,
העולם הוא אפל ואכזר.
אבל, אין מה לעשות
מי יודע אם יתקיים המחר?

מי יודע אם יתקיים העולם?
מהי משמעות החיים?
לא יודע, לא מובן
אם הוא יתקיים לעולמי עולמים.

בני תמותה, אלה אנחנו.
פרק זמן חולף ועובר.
חוויות קלות, חוויות קשות
מוחנו לעולמים זוכר.

האם העולם קיים?
שאלה רטורית, גיחוך מעלה.
הדבר היחיד שמתעלה על הנפש
זו המחשבה העוצמתית והנעלה.

איך? למה? מדוע? האם?
עוברות השאלות במוחי.
השאלות באות והולכות
ואינסוף מספרן.

אני ינשוף.
פעיל רק בלילה המסתורי זרוע הכוכבים.
חושד. מסתכל. מסיט את ראשי
לצלילי הצרצרים המסחררים את מוחי.

האופל הוא חברו הטוב של האדם.
בו נמצא הכל.
מוזה, ערבוב רגשות, חוש יצירתי
עם אלה מתגברים על כל מכשול.

יש אנשים בעלי כוח פיזי.
יש דיקטטורים שמדכאים רצון אדם.
אך המחשבות הנאורות,
בלתי ניתנות לשליטתם.

המחשבה בה נתברך האדם,
האפלה, הקודרת או השמחה
מדכאות כל חוש אחר
בגלל כוחן הכביר והנורא.

בעודי כותב שורות אלה,
אני מביט אל שמי לילה זרועי כוכבים.
אני עדיין חושב, אני עדיין מדמיין
ואני נזכר בכוחה של המחשבה.