גלים
ים ואושר מכאיבים לי.
מגע המים מזכיר לי נשכחות.
רעש הגלים דוקר אותי.
האהבה רחוקה היא, ועמוקה כעומק האוקיינוס.
החול רך ומתעתע.
מה נעים הוא, מה מזמין,
כל ילד, ילדה, בדיוק מתאים למין!
האהבה נעימה היא, מטשטשת חושים.
הדממה מנסה לדשדש באפילה ולהגיח אל העולם, נאבקת בזרם ולבסוף נכנעת.
היא תמיד נכנעת.
כמו שנכנעה כשהכושים באמריקה לא רצו יותר לעבוד את הלבנים היפים והאמיצים.
האהבה וויתור היא, כניעה אינסופית למילים ועוד מילים.
הילדים ערומים.
בקבוק הבירה הריק נזרק אל תוך ליבו הקודר והאפל של הים החמים.
הם כתבו במכתב שיאהבו, שישנאו, שיתבלבלו, שישתנו, שיצטערו, שיכעסו, שיצחקו, ושיקימו משפחה – כלב קטן ו-3 ילדים.
אוי, כמה שהם תמימים… עוד יחוו מה נפלאים ועצובים הם החיים.
האהבה חלום היא, מלאה בפנטזיות, שאיפות ואופוריה מלאת פחדים.
הסלעים ניצבים איתנים באדמה.
הם כאן כדי להישאר, חזקים, קרירים ואוהבים.
הם לא צריכים הרבה בשביל לשמור על זוגיות בריאה, אבל מה שכן, הסלעית יודעת שהסלע תמיד יישאר שם בשבילה.
האהבה חזקה היא, מלאה ביציבות וחוסר תזוזה.
אלוהים צופה מלמעלה, צוחק.
מביט בעולם שיצר ושואל עצמו: "האם יש נפלא ממני מותק? לא… אם כן, מדוע האנשים האלה, בשר מבשרי המיושן היטב, כל כך טיפשים?
הם כל הזמן רק מחפשים ומנסים ומקווים ומתפללים, די!
מכולם אני מבקש, היו אוהבים ומבטיח שתהיו נאהבים.
עכשיו אלך לבדוק כמה 'טעמים' החדשים."
האהבה אינה ברורה היא, ממש כמו אלוהים, לא מדוייקת,
גלים.
תגובות (1)
אהבתי, אבל לדעתי בסוף קצת ירד. אתה נשמע כמו אדם שחווה דברים. אם אתה באמת אדם מאמין, כדאי שתדע שאסור לעשות לאלוקים צורה, וזה כלה גם בציטוט. לכן את הקטע הזה לא אהבתי.