גלגל העולם והמוסר

אני מתרגלת.
מתרגלת לכיוונים שונים בחיים,
מתרגלת למחסומים חדשים שלא היו קודם,
מתרגלת לעולם בלי צבעים, לעולם שחוזר על עצמו.
מתרגלת לירידה תמידית ותלולה,
מתרגלת לזיהום שזוחל למיתתי בלילה,
לזיהום שהורג אותי לאט,
לזיהום שפוגע בי מבלי להיות מודעת לזה,
לזיהום שמכרסם בי כתולעת,
וכאן יהיה הסוף.

הסוף רק פותח בשבילי דלתות,
הסוף הוא לא חושך תמידי, הוא לא נודה,
הסוף הוא רק התחלה של משהו אחר,
והתחלה היא תמיד של משהו,
הכל זה כלום וכלום זה הכל,
את זה כבר אי אפשר להחליט,
רק בלבול בלתי ניסבל אך סביל,
שחור לא לבן, הכל ביחיד ויחיד בהכל.

ככה הגלגל מסתובב לו, בלי מפריע ובלי עונה.
זעקה חלולה תישמע מגרוני, אבל רק כשאדע את הסוף,
למה?
בגלל שאז לא תהיה לי תקווה.