גיטרה

סימור מנגן בגיטרה. הוא עומד בחדר הקטן שבו מגבר אחד, מיטת יחיד אחת ושולחן אחד קטן . סימור מנגן בגיטרה עברו שתי דקות. השמש שוקעת ומריה שבה הביתה. נכנסת דרך דלת עץ, מלאה עובש. מריה נכנסה הביתה ואז הלכה אל המטבח. המטבח לא היה רחוק מין הסלון. למעשה הוא היה בסלון אשר בו הייתה כורסה אחת צהובה ומאובקת. טלווזיה אחת מול הספה קטנה ושחורה כבויה. גם כשהיא נדלקת היא קולטת רק שתי ערוצים. מריה פתחה את המקרר הקטן אחרי שעשתה אתמול קניות המקרר בניגוד לשאר מקומות הבית הקטן היה עשיר. היא הוציא צנוניות קישואים פילפלים ובשר . חתכה סלט תיבלה את הבשר . הכניסה לתנור והתחילה עם עוגת החמה. הקומקום שרק מעלה עננים לבנים אל התקרה. וציר מרק הבטטה בעבע מעלה גם הוא הדים רבים. מוזיקה לאוזניה. עברו רק שתי דקות. אל תוך רקע הבית המלא בשאון נגינת הגיטרה ושריקת הסירים נכנס מריו הקטן וללו נכנס אחריו ,הם פתחו את הטלווזיה זורקים שלום קטן אל כיוון מריה. הטלווזיה נדלקה אבל התמונה רקדה. מריו וללו הפשילו שרוולים ורצו אל המחסן הקטן שבחוץ. חוזרים עם תיק מלא בכלי עבודה מורדים את הטלוויזה מהשידה ומתחילים לפרק אותה. בוהק בעיני שני הקטנים מפרקים ברגים וממיינים חוטים ולוחות בקרה. מריו וללו מתקנים את הטלווזיה עברו להם רק שתי דקות. בתום שתי דקות סימור ניתק את המגבר מריה ערכה את השולחן וקראה לללו ומריו. כולם ישבו יחד אל אותו שולחן לאכול ארוחת ערב חמה וטעימה. מלאים בסיפורים קטנים התמודדויות . אהבת האלוהים . ריצה ברחובות סחיבת דברים כבדים שטיפת כלים. מריה מרחה את גבו של סימור במשחה נגד כאבים. סימור עצם עיניו בעונג נהנה ממגעה המלטף. אצבעות קטנות ודקות מלאות חבורות מלטפות בעדנות רכה כול כך. סימור עצם עיניים וחלם חלום על אליל רוק ,טבחית בעלת מסעדה עם שם בינלאומי,ושני נערים שמהנדסים טנקים לצבא המדינה. החלום ארך רק שתי דקות. כעבור שתי דקות ואין ספור לילות סימור שוב פקח עיניים ויצא עם ללו ומריו אל חנות הגיטרות אשר במרכז התעשייתי. סימור מכר את הגיטרה שאהב. הגיטרה שאביו קנה לו כאשר היה צעיר ,שנה ועוד שנה לפני שמת. סימור התמקח עם המוכר להשיג מחיר טוב על נשמתו. המשא ומתן ערך שנתיים ארוכות ודמעות רבות. סימור חזר עם ללו ומריו הביתה כאשר בידו ערמת דולים רבים. מריה המתינה לו בחיוך חם ועיניים לחות ארוחת הצהריים חמה על השולחן. סימור ללו מריו ומריה אכלו את ארוחת הצהריים. מחר ללו ומריו עוזבים את הבית. ארוחת הצהריים הייתה דשנה וטעימה מאיי פעם. מריו וללו הלכו אל האוניברסיטה הרחוקה עם ערמה של ירוקים נותנים עד הירוק האחרון לפרופסור אשר לקח אותם תחת חסותו. מריו וללו כבר שתי דקות לומדים הנדסה. מריו וללו פגשו את אליסה וחואניטה. מריו וללו מאוהבים שתי דקות מריו וללו מאוהבים והנה כבר לללו נשבר הלב. מריו וללו נזכרו בהוריהם. הם חזרו לבקר את זקינהם . אין עוד שאון בבית הישן. סימור כבר לא מנגן עוד בגיטרה ומריה איננה בבית עוד. מריו סיים את הצבא הוא הספיק בשנה אחת לבנות עשרות טנקים. מריו חוזר הביתה אל אליסה. אישה יפה ולבנה חיכתה לו בבית אודם אדום על שפתיה וצליליות על עינייה ,היא מנשקת אותו על פיו משאירה סימנים אדומים. טורו ומריה מברכים את אביהם לשלום מסיטים לו כיסא. הפעם מריה עשתה ארוחת ערב. חגיגת הפרישה. אבא סימור ישב עם עיניים מוארות ולחות אל השולחן . נינתו המתוקה פיז'סט. יושבת על רגליו הרדומות מושכת בזקנו הארוך והוא מאכיל אותה מחית אפונה. עברו שתי דקות. מריו חזר ממשחק הליגה הבין לאומית בכדורגל. עם משקפי שמש חדשות ואחייניתו הבכורה שאוהבת את בבל הטורקי המזרח ים תכוני שמשחק טוב כדורגל. עברו שעות רבות מריו בוכה וגם אחייניתו. ללו ואהובתו אליסה ופיז'סט טורו ומריה ששערה כבר מלבין. סימור עבר חיים שלמים בשתי דקות וגם מספר ימים. חלם חלומות רבים ולא הפסיק להיות צעיר כי על אף שוויתר על רובם לעולם לא נגמרו לו החלומות שלא ויתר עליהם. סימור נפטר בשיבה טובה בין שמונים ליד אהובתו היחידה בקבר גדול ומפואר משיש שחור, צלב גדול המצביע מלה אל אלוהים מעל שתי קברי השיש המהודרים. את מריה וסימור אוהבים אנשים מעטים איך עליהם באמת בוכים וחסרונם בלב הוא חור עמוק וכואב. הם ויתרו על רוב חלומותיהם . אבל לא על כולם,ולכן חיו בהידור ומתו בהידור. עיניים רכות היו להם כול חייהם. והלילה הזה בניהם ובנותיהם נכדיהם ואהוביהם בוכים עליהם. מריו וללו חוזרים אל ביתם שנים של צבא ומוות ולידות ,כסף רב ואויבים מתרבים יקירות ויקרים . אנשי מסיכה . חוליים וקמטים. ללו ומריו ישנו על הרצפה בחוץ בחצר על עשבי הגינה מסתכלים על שמיים באירים זורעי כוכבים. שוכחים רק לרגע את הכאב הגדול הכאב הקטן האושר והעושר. עוצמים עיניים וחולמים רק כמה שניות. על שריקת סירים וצלילי גיטרה שכבר נמכרה מזמן. על שירי תפילה של מריה הקדושה אשר שרה להם לפני ואחרי השינה. שירים אשר בעבר שר דוד המלך אשר שבעים שנה חי ומת. נעלם מעיינים רבות בורח מאויבים ומולך על אוולילנד. הם חלמו על מריו וללו הקטנים שאהבו לשבור דברים ולתקן דברים. כדי לעשות את מה שהם אוהבים בבית עני שאפילו לא הייתה בו דלת ולא חסר דבר. לא ירקות ובשר לבישול שמריה אהבה כול יום לצייר איתם אומנות. לא מגבר וגיטרה שסימור אהב להרכיב מהם סיפור. ולא כלי עבודה ואין סוף גרוטאות וזבל שאותם ללו ומריו חינכו לעבוד. מריו וללו קמו בתום שתי דקות. זריחת החמה הייתה כבר באופק. מתנערים מעפר וחוזרים אל חיים. מלאים מחשבות ורצונות לנצל את שתי הדקות האחרונות לחייהם כדי לזרוע שדות של חלומות באהוביהם. מריו היום בן שמונים הוא עדיין חיי וקיים, חסר עקבות, שערו לבן וקמטים מעטים על פניו, הוא חזק במותניו ועיניו אורות. עומד הוא כעת באוניברסיטה ומרצה. מטרתו היחידה היא להדליק את הניצוץ שוב ושוב בלבבות הילדים. גם אלה שלא היה להם סימור ומריה שזרעו בהם מדשאות של שאיפות. הוא כול בוקר קם עיניו אורות אנשים יקרים נעלמים סביבו אבל הוא רץ ולא עוצר. מדינה ומדינה ,בית ספר אחרי בית ספר לילדים ולנערים. לחנך אותם לקום ולחיות. לעולם לא למות . ולא לשכוח לשמוח כשהעיניים לחות אין בזה רע אם אחר כך הן מאירות .