גוף בלי נשמה

פעמים אני רוצה שהנשמה שלי תנטוש ותצא לטייל,
סתם כך שיישאר רק הצל,
ובעוד הגוף שלי נשאר להתבונן בעננה,
חלק אחר ירכב על החמה.

וכשאני יושבת וכותבת סיפורים,
אני תוהה איך זה לאחרים,
האם גם ברצונם לארוז תיק ולברוח,
או שרק לי נדפק משהו במוח?

אז בין בדיקות לתרופות הרגעה,
הבנתי שכבר נמאס לי מהשגרה,
אז מה שאעשה הלילה בלי לחשוש,
אנסה להכניס לי קצת סדר בראש .

לא שלא ניסיתי לעשות זאת עד עכשיו,
פשוט לא קלטתי עד כמה נורא המצב.
כבר לא אלך לאיש מקצוע,
כי אותי אני כבר לא יכולה לשמוע.

אולי אסע לחיים ואתייצב מול הגלים
וממני אוריד את כל המכשולים.
ואלי אחרי שאפתח בפניי את דמותי,
אבין במה כשלה זהותי.

כי הרי גוף ללא נשמה,
הוא כמו תאריך ללא שנה.
ובעצם, מה יש לי פה לשבת ולחשוב,
בעוד כל שאר חבריי יוצאים לרחוב.