גאיה הקטנה
בידיים חשופות וכנועות
אלטף אותך
בבשרך אעביר אצבעותיי
ואת תתפתלי ותניבי פירות אהבתינו
מלכותיים, אצילותם מכה בי באימתניות
חסרת כיסוי; מי אני?מי הם?
אם יכולה אני לשלוח בם ידי בכל עת
ומועד
שיבדרוני, לא לריק הדרם ולו לספק
תאוות עין גרגרנית שלי
מטר זלעפות על גבי
קורת גג רעועה, זעם היקום לא ייבצר עוד.
מקלט ראשי, עשוי עץ
חורק ובא בימים
היה לי כמשענת קנה רצוץ.
לחצו אותו חזק ובקעוהו בקרביו
וכשהעץ יספח אליו את המים לבין השברים
מק יכסה את תקרות תקוותיו השאולות
לו בכל ערב האוויר ינעם לריאותיי
כמו בערב הזה
הלוואי
תחת חסות הרוח
הניחוח העדין והצלול של השינוי
יטופף קלות ויגשש דרכו לנחיריים דואבות
כזה העשוי להפיח בהן טיפת חיים
הרי כל הכאבים מלבינים
למראה הכותנה הנפתחת
ואולי הפריחה הבהירה
היא זו שתישא על כנפה את ההתחדשות
של השדה העקר הזה
תגובות (0)