בצד השני של החלון

בצד השני של החלון,
יש חושך גדול וארוך,
יש שַׁלָּדוֹת מתכת חונות,
פנסים כְּתַמְתָּמִים ופרחים ישנים.
יש ירח לחיבור, ומשאלות לילדים,
יש אנשים הולכים על המדרכות,
בודדים.

בצד השני של החלון,
יש אצבעות ארוכות מתקתקות,
ויש מסך קצת ישן,
או קצת מלוכלך מכתמי שומן.
מיליון חלונות פתוחים,
כולם דורשניים ומתוחים.
עוד משימה ועוד משימה,
ועוד חמש, אבל זו הפרנסה –
אז תגיד תודה על מה שיש.

בפגישה האחרונה היה בזום –
חלון שחור כבוי, בלי כלום.
אבל בצד השני של החלון,
השולחן עמד על קצה התהום.
כבלים, עטים, דפים וממתקים,
ואנשים לא יודעים.
ואני עטוף בפיג'מה ופוך.
כל כך הרבה בלאגן,
ואיפה הנשמה שלי?
אני מחפש אותה כאן.

בצד השני של החלון,
בבית ממול, התריסים מוגפים,
ואנשים עייפים צופים בנטפליקס.
אני חושב על האיש הקשיש,
בצד השני של החלון,
בניין ליד, שחי לבד,
ואתמול בלילה היה צריך
לרוץ מבועת לממ"ד.

האיש הקשיש הרגיש,
שרק מחכה שמישהו ינקה
את האדים הקרים,
האדים המרירים,
שיצטברו על החלון,
וילטפו אותו ברוך
לפני שהוא ילך לישון.

אני עם עצמי,
יושב וחושב,
ומתגעגע לתקופה ההיא
של לפתוח חלון,
להסתכל על נוף ירוק
ופשוט, פשוט לשתוק.

בצד השני של החלון
יש נשמה קטנה ומתוקה,
שרוצה חיבור,
רוצה שמישהו
יפתח את החלון,
לנשימה העדינה,
שיסכל עם כל החושך הארוך,
וינסה למצוא את הנוף
הפורח, השמח והיפהפה.
אם פותחים את החלון,
נכנס קצת אור,
ואת זה, את זה צריך לזכור.